פוביה ממחטים

אם אתם דוחים את בדיקות הדם התקופתיות עד לרגע האחרון, ממש פוחדים מלקבל חיסון או עירוי ומוכנים לסבול כאב שיניים רק לא להגיע לטיפול אצל רופא השיניים כנראה שאתם סובלים מפוביה ממחטים. אתם ממש לא לבד, מדובר בפוביה מוכרת ונפוצה.

כל מה שרציתם לשאול בנושא פוביה ממחטים:

כעשר אחוז מהאוכלוסייה סובלת מפוביה זו בעיקר ילדים קטנים בתקופה בה מקבלים את רוב הזריקות והחיסונים. יש צורך להתמודד עם כל זריקה וכל בדירה שדורשת התערבות של מחט בכדי לבצע אותה. אצל חלק מהאנשים תהיה התמודדות קלה יותר והם יצליחו לעבור את השלב של הבדיקה או הזריקה שכוללת מחט בעוד אצל חלק מהאנשים במקרים הקיצוניים הפוביה ממחטים היא כזו שתמנע מהם לקבל טיפול כזה או אחר המצריך שימוש במחט.

הפחד הוא מאוד טבעי ומאוד הגיוני. לרוב טיפול או בדיקה המצריכים שימוש במחט כרוכים בכאב ברמה כזו או אחרת או בתחושה של אי נעימות. הגוב מגיב בצורה הטבעית לו והראש בהתאם והם רוצים להימנע מפני הכאב הזה. זה לא נעים ולא נוח וגם מי שלא חווה פוביה ממחטים לא מתרגש מאוד להגיע לבדיקת דם או קבלת חיסון.

הסיבה להיווצרות פחד ממחטים היא כמעט תמיד עקב מקרה טראומתי בו נלקחה בדיקה בצורה כואבת מדי, אותו ילד חווה זריקה פתאומית ללא הכנה מראש או עבר חלילה טיפול שדרש הרבה שימוש במחטים ובעקבות אלה הוא פיתח חרדה של ממש ממחטים. זה יכול אפילו להיות מקרה בו הזריקה עברה בקלות אבל התפתחה תגובה אלרגית לזריקה והילד מקשר אותה לזריקה ולכן מקשר אותה למחט. במידה ואחד ההורים מפחד ממחטים והילד ראה אותו מגיב בלחץ או בחרדה מבדיקת דם או קבלת זריקה הוא יכול לחקות את ההורה עד כדי להגיע למצב שהוא יפתח את הפוביה אצלו גם.

הדרך לטפל בפוביה ממחטים היא קודם כל לחשוף את הילד (או את המבוגר) באופן הדרגתי למחט, בהתחלה לראות אחר כך להרגיש, אפילו לראות אחות לוקחת דם מהורה או ילד אחר ולהבין שזה רגעי ועובר. למבוגרים קל יותר להבין שמדובר בבדיקה חיונית וחשובה שעוברת ברגע ושהחרדה והפחד יכולים להיות יותר זמן מאשר הרגע בו נעשה שימוש במחט.

בכדי לעבור בכל זאת בדיקת דם, טיפול אצל רופא השיניים או פרוצדורה רפואית אחרת הכרחית שמצריכה שימוש במחטים חשוב להגיע עם אותו אדם לטיפול, להכין מראש את הצוות הרפואי, לקבוע תור בשעה נוחה (ראשון בתור או אחרון בתור), לקחת משהו מרגיע ביחד ותוך כדי להרגיע ולדבר עם המטופל ולאחר מכן לחזק אותו על כך שעמד בכך בגבורה.

 

גלילה לראש העמוד
דילוג לתוכן